טענה מקובלת טוענת כי מכיוון שישראל לא סיפחה את שטחי יהודה ושומרון באופן מלא, הרי שסמכות החקיקה בשטח נתונה אך ורק למפקד הצבאי, וכי מהכנסת נשללת הסמכות לעשות כן. אלא שלמרות שמבחינת החוק הבינלאומי אכן מוטלות מגבלות על טיבם של החוקים שרשאית מדינה לחוקק בשטח כבוש המוחזק על ידה, הרי שאין הגבלות על זהותו של הגוף המחוקק. כל עוד החוקים עצמם עולים בקנה אחד עם דרישות החוק הבינלאומי, אין משמעות אמיתית לפרוצדורה בה נתקבלו חוקים אלו. כפי שקבע בית המשפט העליון "אם על פי החוק הבין-לאומי יש כוח חקיקה מסוים לשלטון הצבאי, הרי על אחת כמה וכמה ישנו כוח חקיקה כזה למחוקק של המדינה הכובשת שממנה השלטון הצבאי שואב את כוחו" (ע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי, פסקי דין1948 , א5).
