אזור ביישוב היהודי בחברון שאדמותיו הן בבעלות יהודית מהתקופה שלפני קום המדינה. לאחר שנכבשה העיר על ידי הירדנים בשנת 1948, השכירו השלטונות את השטח לעריית חברון שבתורה השכירה אותו לסוחרים מקומיים שפיתחו במקום שוק סיטונאי. בשנת 1994 נסגרו החנויות מסיבות ביטחוניות ולסוחרים הוקם שוק חלופי מרווח באזור הפלסטיני של העיר. לאחר שבע שנים בהן עמד השוק שומם נכנסו למקום כמה משפחות יהודיות והקימו בו יחידות מגורים קטנות. לאחר דין ודברים, ולאחר שהוצא למשתכנים צו פינוי גובש בשנת 2006 מתווה פשרה, לפיו המשפחות הפולשות יפנו את המקום, ובתמורה המדינה תאפשר למשפחות יהודיות אחרות לשכור את הנכס. מימוש ההסכם שאושר על ידי כל הגורמים בשטח עוד במרץ 2006 נבלם לאחר שהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד מלכיאל בלס התערב בנידון וקבע כי לא ניתן לבטל את זכויות הדיור המוגן של עריית חברון הפלסטינית בנכס, וכי אין מנוס אלא "להותירו סגור, כפי שהיה הדבר במשך שבע השנים עד שפלשו לנכס". באוגוסט 2007 הורה הממונה על נכסי הנפקדים להרוס את הדירות שהוקמו בשוק, דבר שהחזיר את העזובה והחורבן לנכסים היהודיים הוותיקים.
