סדרה של הסכמים שנחתמו בין מדינת ישראל לארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) בין השנים 1993-1995, שנועדו להסדיר את המתווה העקרוני להסכמי השלום בין ישראל לארגון הטרור הפלסטיני. הסכמי אלו כללו סדרה של הצהרות עקרוניות, עליהן חתמו הצדדים בחגיגיות בוושינגטון בספטמבר 1993, בהן הצהירה ישראל כי היא מכירה באש"ף כמייצגו הבלעדי של העם הפסלטיני, וכי היא מבטלת את החוק האוסר מפגשים עמו. מנגד, התחייב אש"ף לנטוש את דרך הטרור, להכיר בזכותה של ישראל להתקיים בביטחון ולשנות סעיפים באמנת אש"ף הקוראים להשמדתה של ישראל. בהמשך להסכם זה חתמו הצדדים במאי 1994 על הסכם קהיר המוכר כהסכם "עזה ויריחו תחילה" שהסדיר את נסיגתה של ישראל מערים אלו; ועל הסכם העברת הסמכויות באוגוסט 1994, שהסדיר את פעילותה של הרשות הפלסטינית בשטחים שיימסרו לידה.
כהמשך למדיניות זו נחתמו בשנת 1995 הסכמי הביניים, שהעבירו לרשות הפלסטינית את השליטה בערים הגדולות ובכמה מאות כפרים ביהודה ושומרון.
