הסכמים שנחתמו כחלק מהמהלך המדיני של הסכמי אוסלו, שהרחיבו את סמכותה של הרשות הפלסטינית על הערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון וברצועת עזה, ועל כ-450 כפרים נוספים באזור. ההסכמים נחתמו לתקופת ביניים של 5 שנים, מתוך מטרה לבחון את תפקודה של הרשות הפלסטינית ולהתקדם באופן מדורג לקראת הסכם קבע. במסגרת ההסכמים חולקו שטחי יש"ע לשטחי A, B ו C שהגדירו את שטחי השליטה הביטחונית והאזרחית של הרשות הפלסטינית באזורים שונים של הטריטוריות. מלבד זאת הוחלט על הקמתו של כוח שיטור פלסטיני המונה כ-10,000 שוטרים חמושים; וכן סוכם על הסדרים כלכליים ומשפטיים שונים בין שתי הרשויות שנועדו להסדיר את השימוש בתשתיות מים וחשמל, בייבוא וייצוא דרך נמלים ישראליים ואפשרויות מעבר בין חלקיה השונים של הרשות הפלסטינית ביהודה, שומרון ועזה.
על אף שמבחינה רשמית תקופת הביניים חלפה במהלך שנת 2000, הרי שההסדרים הכלכליים והמשפטיים הכלולים בהסכמים עדיין בתוקף, ומהווים את הבסיס החוקי ליחסים היום-יומיים שבין ישראל לרשות.
