מושג משפטי המתאר את מעמדה של מדינה בשטחים שנכבשו על ידה בפעולה צבאית, שלא סופחו אליה באופן מלא ולא הוחלו בהם חוקיה של המדינה הכובשת. בשטחים מסוג זה מחויבת המדינה הכובשת לנהוג על פי כללי אמנת האג (1907) ואמנת ג'נבה הרביעית (1949) המסדירות את חובותיו של השלטון הכובש ביחס לתושבי השטחים הכבושים ולמשאבים המצויים בו.
היישום של מושג זה ביחס ליהודה ושומרון, החל בראשית שנות השמונים בפסקי דין של בית המשפט העליון (ראה למשל: בג"ץ 393/82), אשר עד אז נזהר מלהתייחס לשטחי יו"ש כאל שטח כבוש על פי המשפט הבין-לאומי.
