אמנת האג (1907)

אמנת האג משנת 1907 מכילה את הניסוח הרשמי הראשון של דיני המלחמה הקובעים את הכללים על פיהם רשאיות מדינות לנהל סכסוכים מזויינים. האמנה כוללת סעיפים בדבר היחס לאזרחים בלתי מעורבים בלחימה; מגבילה את סוגי החימוש והשימוש בהם; מסדירה את היחס לשבויים, פצועים ומרגלים שנתפסו; וקובעת כמה כללים מדיניים הנוגעים לאופן הכרזת המלחמה, לשביתות הנשק ולהתנהלותו של כוח כובש בשטחה של מדינת אויב.
 

ביחס לשטחי כיבוש, מטילה האמנה על הכובש את האחריות לשמור על זכויות האדם והרכוש של האוכלוסייה הכבושה ומסדירה את דרכי התנהלותו של הכובש בכל הנוגע למשאבי הקרקע, מבני הציבור וכוח האדם של האוכלוסייה הכבושה.
 

שטחי יהודה ושומרון: מכיוון שעל פי המשפט הבין לאומי שטחי יהודה ושומרון אינם שטחים כבושים, אין כלליה של האמנה מחייבים את ישראל. יחד עם זאת, בהעדר החלטה על סיפוח והעדר החלה של החוק הישראלי במקום, בחרו מוסדות המדינה לנהוג על פי כלליה של האמנה לפנים משורת הדין, על מנת להגן על זכויותיהם של התושבים.
 

(ע"ע: מעמד ההתנחלויות על פי אמנת ג'נבה הרביעית)