היתר עסקה

אישור מראש המנהל האזרחי הנדרש בכדי להתחיל בהליך של רכישת קרקע על ידי יהודים ביהודה ושומרון. במקור, אישור זה נועד לאפשר לראש המנהל האזרחי שיקול דעת באשר לרכישת קרקעות במקומות רגישים מדינית או ביטחונית. לאחר הסכמי אוסלו וחלוקת השטח לשטחי A B C בלאו הכי נעשות כל הרכישות בשטחי C, הנעדרים רגישות מסוג זה.
 

עד לשנת 2005 עם אימוצן של המלצות ועדת זמיר נהגו לבקש את היתר העסקה במקביל לתחילת הליך הרכישה וביצוע "רישום ראשון", כך בקשת היתר העסקה לא עכבה את הליך הרכישה מעבר לזמן הנדרש לבירור הבעלויות ולביצוע הרישום הראשון.
 

אלא שוועדת זמיר החליטה לשנות את הנוהל ולקבוע כי אין להתחיל בהליכי רישום ראשון ללא קבלת היתר עסקה, ובכך האריכה הוועדה משמעותית את פרק הזמן הנדרש לביצוע עסקה. בנוסף הרחיבה הוועדה את תחומי שיקול הדעת של ראש המנהל במתן היתרי עסקה, כך שכיום, בקשת היתר עסקה הנה למעשה שלב בירור מקדמי נוסף המסרבל משמעותית את הליך הרכישה. כך, הפכה ביצוע עסקת מקרקעין כמעט בלתי אפשרית: שהרי ללא היתר העסקה בטלה, אך בכדי לקבל היתר יש להציג את מסמכי העסקה, שאותם לא ניתן להשלים כראוי ללא היתר.